שלחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סי' ג' התכבדו מכובדים וכו', ועכשיו לא נהגו לאומרו שאין אנו מחזיקים עצמנו שמלאכים מלווין אותנו ע"כ, והרב מהרי"ן חלק עליו כמ"ש בברכ"י שם, ונלע"ד ראיה מפורשת מן הגמרא שגם לכל אדם מלווין אותו שני מלאכים ממ"ש בשבת ד' קי"ט וכן בגמרא תענית ד' ט' אר"ה כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו שני המלאכים המלווין לו לאדם וכו' עכ"ל הרי שאמר כל המתפלל סתם ולא חלק כלל וגם מדאמר המלווין לו לאדם בה"א הידיעה דמשמע דפשיטא דלכל אדם מלווין ואינו דוקא לחסיד וירא שמים שהשכינה שורה עליו כמ"ש הב"י משם הרד"א זלה"ה אם לא שנאמר שזה שאמר ר"ה בשבת היה על אדם גרידא שבזמנם ולא בזמננו כ"א דוקא חסיד וירא שמים שהשכינה שורה עליו, אבל זה באמת דוחק וכי אותו זמן היו כלם חסידים והשכינה שורה עליהם והרי ר"ה כל המתפלל סתם קאמר ואינו סברא לומר דדוקא בשבת מלווין ודו"ק, וראיתי בסידור תפילות ע"פ האר"י זיע"א כתוב מכ"י של הרב הגדול כמהר"י אלמליח בעל תוקפו של יוסף שכ' לומר התכבדו מכובדים בכל פעם שנכנס לבה"כ, כתב העט"ז באו"ח סי' ה' אות א' וז"ל בהזכירו שם וכו' יכוין אל קריאתו וכו' וקריאת וכו' בקמץ ולא בפתח כי עם נקודת הקמץ יהיה כמנין ה' אחד והם ג' שמות וכו' ולפי ענ"ד נראה שדבריו ברורים בהקדמות ידועות דהנה נקודות שם אדנות הם "שבא "פתח "חלם "קמץ ועולים כמנין שני הויו"ת ור"ל דהקמץ משלים הוי"ה השנית ועי"ז נמצא שם שני הויות שעולים נ"ב עם אחד גימטריא י"ג עולה כמו שם אדנות ושם אדנות במ"ק עולה י"א עם שני הויות הרי י"ג כמנין אחד והם ג' שמות דהיינו הוי"ה אדנו"ת הוי"ה, ואח"ך אומר הרב עט"ז ז"ל ויאריך מעט בקמ"ץ כדי שיוכל לחשוב בלבו אחד אשר ע"ז מורה הקמ"ץ עכ"ד ור"ל שאמרו בזוהר (בתיקונים) דקמ"ץ במ"ק י"ד והיא כנגד ה' אלד'ינו ה' שיש בהם י"ד אותיות וא"כ כשאומר ה' אלד'ינו ה' אומר אח"ך שג' שמות אלו הם אחד, והיינו על אחד מורה הקמ"ץ ר"ל הקמ"ץ שהיא י"ד אותיות כמו